יש תגובה

נכתבו 4 תגובות לפוסט “סכנת המטפלות הערביות: מאמר לא ייאמן ב"הארץ"”

1. עודד:
   אוקטובר 28, 2009, בשעה 16:07

   מצטער, אני לא חושב שיש בעיה עם הכתבה בהארץ.
   להפך - זו כתבה שמציגה דילמה שקיימת אצל אנשים רבים ולא מנסה לייפייף או ליצור מציאות בדיונית.
   גזענות היא דבר פסול, אבל היא קיימת וצריך להתמודד איתה. על מנת להתמודד עם נושא יש להעלות אותו לדיון ויש להעלות אותו על כל צדדיו.
   המאמר של קרני אלדד חשוב, במקום ומעורר דיון בבעיה אמיתית שקיימת בישראל. כל עוד אנשים מדברים הם לא הורגים אחד את השני. יש לדבר על גזענות, ומאמרים בעיתון הם במה ראויה לכל דבר.
   אני אומר - כן ירבו!

2. דורון:
   אוקטובר 28, 2009, בשעה 19:41

   מסכים עם עודד.
   ואני לא מסכים אתכם שכביכול "כדי להסיר את המסכה מספיק להחליף את המילה ערבי ביהודי, לחשוב שאנחנו באירופה". יהודים באירופה מעולם (או כמעט לעולם) לא היו אלימים כלפי העמים האחרים. כאן זה שונה. ויכול להיות שהפחד של קרני אינו רציונלי כי הסיכוי ששמרטפית ערבייה באמת תהיה מסוכנת הוא קטן מאוד.
   אבל יש פחדים, אפילו אם הם לא לגמרי רציונליים, שאינם נובעים מגזענות.

   (ואולי כדאי שתגדירו מהי "גזענות" לדעתכם, אם אתם לא מסכימים).

   ומעניין, האם אתם סבורים שאמנון רובינשטיין גזען?
   כי בספר הסיפורים הקצרים האחרון שלו יש סיפור על התחבטות של יהודיה תל-אביבית לגבי השכרת דירה לסטודנט ערבי שמאוד מאוד מזכיר את המאמר של קרני אלדד.

3. דפנה:
   נובמבר 2, 2009, בשעה 3:39

   לנסות להגדיר מה זה גזענות ומי הוא גזען זה רעיון טוב, כדי שזה לא ישאר כללי מידי ויצור אי הבנות כאן ובכלל. להשוות מאמר דעה בעיתון לאומנות (סיפור בדיוני) זו כבר הטעיה, אמנות היא המקום ליצור "עולמות מקבילים" כאלה ולנסות לתת להם חיים, מאמר בעיתון מיצג באופן ישיר את דעתה של הכותבת, אי אפשר להתימר להגיד שיש בו יומרה אומנותית, אלה הבדלים חשובים כדי להבין את המושג גזענות ומה הם גבולות דיון סבירים ללא צנזורה.

4. דפנה:
   נובמבר 2, 2009, בשעה 3:50

   יותר מזה, כל עיתון בעולם דואג להגביל את הדיון בו לקו של העיתון. עיתונים לא מתימרים ליצג מציאות אוביקטיבית (זא, עיתונים במדינות המערב) אלא את הפרספקטיבה של גוף מסוים (עיתון) לגבי המציאות שעוברת באופו מפורש דרך הפרספקטיבה הפוליטית שלו, בהנחה שאמות המידה העיתונאיות הכלליותנשמרות (קצת כמו תנאים תקפים לניסוי מדעי - כל זמן שעומדים בתנאים התוצאה אמורה להיות מקובלת על הקהילה המדעית).
   בעיתוני הארץ לעומת זאת, חושבים שזו אמורה להיות במה להתבטא.לעיתונים אין עמדות מובהקות (גם לא להארץ, בפועל) ואין להם גבול שבו הם אומרים "סליחה, לא בעיתון שלנו, לך לעיתון אחר"
   זה נכון לגבי הטוקבקים, אבל זה גם נכון לגבי מה נכנס לשיח הציבורי. ברור שהארץ לא יפרסמו מאמר של מישהו גזען באופן בוטה, אל הם לא ממש עוזרים, ובטח לא ידיעות ומעריב, להפוך את הגזענות והשנאה למשהו שאיננו מקובל חברתית אצלינו, משהו שראוי לאדם להתביש על זה שהוא אומר אותו בכלל.
   סתכלו פעם על הטוקבקים של הניו יורק טיימז או הפוסט, שם יש אחריות לכותבים ולאתרים שמציגים אותם, יש שם אינטרס פרטי וציבורי לא לבוסס את העיתונות בתוך הזוהמה הזו.